הרבה פעמים יש נטיה לחשוב שהגוף עובד כמו חשבון הבנק.
משמע, יותר קלוריות = להשמין. פחות קלוריות = לרזות.
לנו כבני אדם זה מאד נוח. הכי את כל החיים שלנו אנחנו מנסים לתבנת ולנהל כחלק מהחברה המערבית.
חשוב להבין שהגוף הרבה יותר מורכב. ישנן לא מעט מרכיבים אשר משנים את חוקי המשחק. מבלי להתייחס לאימונים, שינה, פרופיל הורמונלי, גניטקה ועוד.בצריכת כל אחת ממקורות האנרגיה (שומנים, פחמימות, חלבונים, ויטמינים). אדם הניזון מ 100% פחמימות / 100% שומן / 100% חלבון לא יגיב באופן זהה.תרכובות מזון שונות מפעילות את ההורמונים שלנו באופן שונה. כמו כן גם תדירות האכילה ועוד.
הגורם השני, הוא השפעה לטווח הארוך. גוף האדם בנוי בעיקר מחלבון ושומן. השומן (המושמץ ביותר שלא לצורך) – מקור האנרגיה העיקרי שלנו במצב תקין ונכון. משמש לבניית כל התאים בגוף (ביעקר מעטפת התאים) וחשוב מאד לאיזון ההורמונלי שלנו.
כמובן שגם כאן יש לא מעט הבן בין שומן צמחי (אומגה 6), שמן דגים (אומגה 3), שומן טראנס (לא עלינו), שומן רווי מהחי (מושמץ שלא לצורך), וחומצות שומן בינוניות (שמן קוקוס).
אבן הבניין השניה החשובה לגוף לא פחות היא חלבון. גם כאן יש לא מעט הבדלים וחומצות אמינו שונות המתחלקות לחיוניות ובלתי חיוניות.
ישנה נטיה להתבלבל המון בנושא של מקור חלבון. כמו כל דבר שאתם אוכלים, רצוי ללמדו את הערך התזונתי שלו ל-100 גרם (בידיוק אותה הטבלה בה אתם מסתכלים על הקלוריות) ולבחון כמה חלבון, שומן או פחמימות יש שם ל-100 גרם. (במילים אחרות, ממה מורכב אותו המוצר ומה היחס)
האויב האמיתי – פחמימות!
הם יעלו את הכולסטרול שלכם, יגבירו את הדלקתיות בגוף, יהפכו אתכם רעבים ועיפים, יגמרו לגופם לאגור יותר שומן, ימכרו אתכם ועוד. יחד עם זאת, ההמלצה הזהירה היא לשמור על עד 100 גרם פחמימה ביום וגם כאן יש הבדל מהותי בין סוכר מעובד, פירות, פסטה, לחם ועוד.
רצוי לבחור מזון לא מעובד. בערך ערך גליקמי נמוך. (עוד טבלה אשר ניתן למצוא ברשת).
אז במקום לספור קלוריות הגיע הזמן לקחת אחריות על הגוף והבריאות ולשים לב לפרטים החשובים באמת.
דיאטה = ספירת נקודות / בלוקים / קלוריות???
בזמן שמאמנים רבים מתגאים בג׳נק פוד שהם אוכלים ומספרים לכם כמה זה כיף ומגניב לאכול מה שבא לכם כל עוד אתם סופרים קלוריות ומעלים לכם תמונות עם קוביות בבטן. חשוב לעצור ולהבין כמה דברים מהותיים:
- זה לא מתאים לכל אחד
- מה לגבי הבריאות?
- הרגלים לחיים?
- איך נראים האימונים שלכם?
- לאיזה גנטיקה נולדתם?
- איזה מסר תעבירו לסובבים אתכם?
מה אתם באמת יודעים על תזונה?
מיתוסים רבים נקשרו במושגים כמו "מזון בסיסי", "מזון חומצי" וסביב העניין של שתיית מים עם האוכל, או אכילת פירות בסיום הארוחה.
אנשים רבים מסגלים לעצמם מנהגים סביב האכילה, כגון הימנעות משתיית מים עם הארוחה, הימנעות ממזונות שמוגדרים (ולא ברור בדיוק על ידי מי) כ"חומציים" או "בסיסיים" או אפילו נמנעים מאכילת פירות לאחר ארוחה גדולה מחשש ש"יתססו" בבטן. אך האם יש טעם בהימנעויות הללו? האם יש טעם בגזירות ובאיסורים?
הפעם, אני רוצה לתקוף את המיתוסים הללו ולהסביר את המנגנון הפיזיולוגי שעומד מאחורי הסיבה לחוסר אמינותם.
נתחיל ממזונות "חומציים", "בסיסיים" "נייטרליים"– אם נמדוד את רמת החומציות (ה pH) של המאכלים שאנחנו אוכלים, נגלה שרובם המוחלט, בעלי pH קטן מ7 (pH 7 הוא נייטרלי, כמו מים), כלומר הם חומציים. אך האם עלינו לחשוש מכך? ובכן, לא.
כל מזון, לאחר שנלעס ונבלע, מגיע לקיבה, ושם פוגש בחומצה הידרוכלורית חזקה (דרגת חומציות pH 2-3) והופך לחומצי, בין אם היה חומצי, בסיסי או נייטרלי. הסיבה לנוכחות החומצה היא לצורך השמדת מרבית החיידקים ותחילת עיכול המזון. הקיבה שלנו מוגנת מפני החומציות הזאת, עם שכבת ריר מיוחד ועבה, ולכן אין צורך לחשוש.
ומה קורה בהמשך?
לאחר עיבוד בקיבה, המזון ממשיך למעי הדק, שאינו מוגן בריר הקיבתי אבל לפני כן עובר ניטרול על ידי מיצי לבלב, ומגיע בpH נייטרלי.
- אסור לשתות מים עם האוכל– מים נספגים גם בקיבה, גם במעי הדק וגם במעי הגס. לכן, בהחלט מותר לשתות מים עם הארוחה, והם לא ידללו באופן משמעותי את חומצת הקיבה (ייספגו דרך דפנות הקיבה, החומצה תישאר) ולא ידללו את אנזימי העיכול. סביר להניח שרוב מי השתייה ייספגו עד שהאוכל יגיע למעי הדק, וגם אם כן, אין מה לחשוש- אחוזי הספיגה אצל אנשים בריאים עומדים על קרוב מאוד ל100%. מערכת העיכול יודעת להתמודד עם נוזלים! יש לציין כי ישנם מצבים רפואיים שונים (כמו למשל אחרי ניתוח בריאטרי, ועוד) שם אכן ממליצים להפריד בין שתייה לאוכל, אבל הטור שלי מכוון לאוכלוסייה בריאה!
- אסור לאכול פירות לאחר ארוחה גדולה, כי הם יתססו בקיבה– ראשית, בוא נבין מה הכוונה ל"יתססו". תסיסה מתרחשת על ידי חיידקים, ואם תחזרו ותקראו את סעיף 1, תיזכרו שרוב החיידקים מושמדים בחומצת הקיבה. ממציאי האיסור גורסים כי הארוחה הכבדה תעכב את עיכול הפירות ותגרום לריקבון שלהם בקיבה. ובכן, ארוחה גדולה בהחלט תעכב עיכול של מזונות נוספים שייכנסו לקיבה, אך אף מזון כזה לא הולך להרקיב בתוך הגוף, ולא לתסוס. אז אם מתחשק לכם פרי אחרי האוכל- זהו בהחלט קינוח לגיטימי!
ישנם עוד מיתוסים רבים, וסביר להניח שלא אוכל להפריך את כולם, אך כן חשוב לי לומר לכם, תבדקו מי עומד מאחורי מה שאתם קוראים, וקחו הכל בעירבון מוגבל! מה ההשכלה של כותב הכתבה? איזה ידע יש לו ומהיכן רכש אותו? ובעיקר, מה האינטרס שיוצא לו מלהגביל אתכם? במרבית הפעמים, באנשים בריאים, הגבלות אלו מיותרות.
יש לכם מיתוסים נוספים ששמעתם? דברים שקראתם בנושאי תזונה והייתם רוצים לדעת האם יש בהם מן האמת או לא?
